נורית זרחי

לפני כארבעים שנה כתבה נורית זרחי שיר בשם "פרדה מתיבת נוח". רבים מכם בטח שמעו אותו בביצוע של מתי כספי או של חווה אלברשטיין. בשיר היא מתארת את זוגות החיות היורדות מהתיבה. מוזכרים שם  ארנבים (היא קראה להם "שפנים" בטעות), אריות, עכברים, סנאים, תוכיים, קוף... כל החיות  נעלמות להרים, למחילות, לים ולחולות, ומותירות את נוח לבדו. שיר עצוב מאוד, גם אם בלחן של מתי כספי לא שומעים את זה.

כל החיות הללו, ורבות אחרות, אולי נפרדו מנוח - אבל לא מנורית זרחי. היא אוהבת אותן, את כולן, והן מככבות אצלה מאז שהחלה לכתוב ועד היום: בשירים ובסיפורים לילדים, אבל גם ביצירותיה למבוגרים. אצל זרחי נמצא נמר מתחת למיטה, פרה שרוצה לשיר, ג'ירפה נמוכה ונטולת חברבורות, גדי שהיה פעם בעדרי רחל אמנו, תרנגולת שהולכת לאחור, ג'וקים שהופכים לסוסים, עכבישה שפותחת בוטיק...

ואולם ישנו בעל חיים אחד שמעניין אותה במיוחד. הוא מככב בהמון ספרים שלה,  ולא פעם היא הגיבור הראשי: החתול. מרבית  החתולים שמופיעים אצלה מסוגלים לדבר, וגם אם לא ניחנו ביכולת הזאת, יש להם רגשות ומחשבות. הנה מעטות מתוך היצירות שלה המוקדשות לחתול.

·     "אם אמא שלי לא יכולה לאהוב אותי - מי כבר בעולם כולו יצליח בזה": החתלתולה הקטנטנה שעומדת במרכז הסיפור בטוחה  שאמא שלה לא אוהבת אותה. על פי הנחיותיו של חתול-יועץ  היא  מנסה להגיע אל לבה של האם בדרכים שונות: מגדילה את עצמה, מקטינה את עצמה, שותקת, מדברת... האם היא מצליחה בסוף? מלבד הספר המקורי, נמצאים אצלנו בספריה שני ספרים נוספים שבהם הסיפור מופיע (הספר הגדול של נורית זרחי והספר הפנטסטי של נורית זרחי).  כדאי לבוא אלינו ולהתבונן באיורים, כי כל מאיירת בחרה לאייר את החתולים  באופן שונה לגמרי - לבושים, לא לבושים, בבית, בחוץ - מעניין להסתכל.

·     סיפורי תנינה: חתול בולט מאוד של נורית זרחי הוא  קורקבן - החתול של המכשפה תנינה. קורקבן הוא  חתול לבן שיודע לדבר, לכתוב וגם לנגן בפסנתר. לפעמים הוא סתם מתבונן במכשפה ובמעשיה,  אבל הרבה פעמים יש לו מה להגיד, ולעתים גם המעשים שלו משפיעים מאוד על העלילה. בכל זאת לא פעם הוא גם מתנהג כמו חתול - שורט את תנינה כשהוא מפחד, מנפח את עצמו כשהוא כועס, ומיילל כדי לקשר אתנו, בני האדם הרגילים - כי לנו אסור לדעת שהוא מדבר.

·     "פוקסיה ופוקסין": היצירה עוסקת במלכה פוקסיה שדרכה בטעות על הזנב של החתולה שלה, פוקסין, ולכן פוקסין נעלמה. פוקסיה שולחת בהתחלה משרתות לחפש אותה והן לא חוזרות. למלכה צומח שפם והיא מסתירה את פניה מהמלך, הוא מחליט לצאת ולחפש את פוקסין בעצמו. משגם הוא לא חוזר פוקסיה מבינה שהיא זו שצריכה למצוא את החתולה, ומה קורה אז?

נורית זרחי מניחה לדמיון שלה להשתולל לגבי כל החיות, אבל לא כשמדובר בכלבים. הכלבים אצלה הם בדיוק אותם כלבים שכל מי שאוהב בעלי חיים מכיר. נובחים, נושכים, מתקשרים עם הסביבה על ידי כשכושי זנב, משחקים, מייללים ודורשים  שנוציא אותם לטיולים.