"הסיפור שאינו נגמר" (בגרמנית: (Die unendliche Geschichte הוא סיפור פנטסיהמאת מיכאל אנדה ובמקור אויר על ידי רוזוויתה קואדפליג ספר זה עוקב אחרי בסטיאן שקורא את הספר "הסיפור שאינו נגמר" אשר עוסק במסע להצלת פנטסיה, ארץ שבה מתקיימות כל הפנטזיות והאגדות האנושיות. אך זאת העלילה הכללית. הסיפור המפורט, אשר מחולק לכמה סיפורים שמתרחשים במקביל, הופך את הספר למיוחד במינו. הסיפור הפנימי המתאר את מסעו של אטריו, בן שבט "ירוקי העור", להציל את פנטסיה מפני הלא כלום (המקום ללא דימיון ופנטסיה) המשתלט עליה ומפורר אותה. לאט
לאט בסטיאן נעשה מעורב יותר ויותר בסיפור של אטריו עד שהוא הופך להיות
בעצמו חלק מהספר אותו הוא קורא וכך מתחיל חלקו השני של הספר אשר מספר את
הרפתקאותיו של בסטיאן בתוך ממלכת פנטסיה. השילוב הזה לוקח, לא רק את בסטיאן אלא גם את הקוראים, ומכניס אותם לתוך הספר עצמו.
אך
הסיפור עצמו אינו הדבר היחיד אשר מייחד את הספר. הספר כתוב בשני צבעים
שונים של גופנים (אדום מייצג מציאות, כחול מייצג פנטסיה). הצבעים השונים של
הטקסט מהווים כלי נרטיבי מעולה, כך שקוראים יתלהבו לקרוא את הספר, יתרגשו
להיות חלק מהעלילה עצמה - הם ירצו שהלא כלום לא יצליח להרוס את העולם הפנטסיה ואת תחומי העולם המציאותי, כדי שעולם הפנטסיה ישרוד.
בחלק הראשון של הספר, הדגש העיקרי הוא על חשיבות עולם פנטסיה ועל כך שהלא כלום נחוש
לא רק להרוס את תחומי עולם הפנטסיה אלא גם את תחומי העולם האמיתי
(המציאות). כמו כן, הקיסרית שנראית כמו ילדה חולה ואיתה כל עולם הפנטסיה
נעשה חולה. הממלכה תנצל רק אם בן-אדם יוכל להיכנס לעולם הפנטסיה וייתן
לקיסרית שם חדש. בסטיאן הוא ילד מלא בפנטסיה ודמיון שרק הוא יכול לעצור את
הלא כלום ולהפוך לחלק מעולם הפנטסיה.
בחלק
השני של הסיפור, בסטיאן מקבל הזדמנות להשתמש בכוח הדימיון שלו (המשאלות
והרצונות שלו) כדי לבנות מחדש את פנטסיה. בהתחלה נראה שאין גבולות למה
שבסטיאן יכול לעשות, כי הקיסרית אומרת לו שהוא צריך לעשות את מה שהוא רוצה.
אבל, בסטיאן צריך ללמוד מה הוא באמת רוצה, מה היא משאלת ליבו הכי יקרה ובסטיאן לומד מה היא לאט ובהדרגה. ככל שהסיפור מתקדם מתברר שרצונותיו להיות חזק ואמיץ, ושימושו בדמיון ופנטסיה על מנת להשיגם, רק נותנים לו מקום מפלט מהעולם שהוא לא אוהב, עולם שבו יש ילדים שרודפים אחריו ומציקים לו.
הספר
"הסיפור שאינו נגמר" מדגים איך האינטראקציה בין פנטסיה למציאות, שילוב של
עולם הפנטסיה והעולם המציאותי, יכולים להצליח אם אחד ישאף להשתמש בדימיון
ופנטסיה לשיפור מציאות. כשבסטיאן מתקשה לאהוב את העולם המציאותי
או את עצמו, הוא משתמש בפנטסיה לשיפור המציאות ולא רק כדי לברוח ממנה.
לפי דעתי, הספר ראוי להיחשב כספר קלאסי, מכיוון שהוא מלא בהרפתקאות ופנטסיה
ומעביר בנוסף מסר מיוחד - ילד אחד, בן עשר, בסטיאן בלתאזר בוקס יכול לעשות את כל ההבדל בעולם.
קריאה מהנה!
